הורים יקרים,
בחינוך ישנו יסוד בסיסי שבלעדיו אין לדבר על חינוך מיטבי – האתיקה.
האתיקה בחינוך היא הבסיס עליו נשענים האמון וגם תחושת הביטחון של הילדים וההורים – אותו אמון הכרחי המאפשר להורים להפקיד בידי המחנכים את היקר להם מכל: את ילדיהם, את עתידם, ואת עיצוב אישיותם, וגם מאפשר למתבגרים לסמוך על המבוגרים הרוצים בטובתם.
אתיקה מורכבת מסט של ערכים היוצרים התנהגות עקבית שמשרה ביטחון ויציבות. למשל, שמירה על פרטיות וסודיות היא אחד מעמודי התווך של האתיקה החינוכית. כאשר מידע אישי על תלמיד או משפחתו מגיע לידי המחנך, עליו לראות בכך פיקדון שהופקד בידיו בנאמנות. מידע על קשיים אישיים, מצב משפחתי, או אתגרים לימודיים אינו נחלת הכלל.
אנשי חינוך מקצועיים נזהרים מלשתף מידע רגיש עם צוות שאינו רלוונטי ישירות לטיפול בתלמיד, וודאי שנמנעים מלדבר על תלמידים ומשפחותיהם בחדר המורים או בפורומים אחרים.
אחת מאבני הבוחן לאתיקה בתחום זה היא השאלה: האם הייתי מרגיש בנוח אילו ההורה היה שומע אותי מדבר כך על ילדו?
הפרדה בין רגשות אישיים לבין התנהלות מקצועית היא אתגר מרכזי בעבודה החינוכית.
לא פעם מתעוררים רגשות מורכבים בין מחנכים, תלמידים והורים. מחנך מקצועי מבין שגם כאשר הורה מתבטא בחריפות, מעביר ביקורת או מביע חוסר שביעות רצון, אסור שהדבר ישפיע על יחסו לתלמיד. באופן דומה, גם כאשר מתעוררים קשיים עם תלמיד מסוים, אסור שהדבר ישפיע על הקשר עם הוריו.
ישנה חשיבות מיוחדת לשמירה על אובייקטיביות והוגנות ביחס לכל תלמיד ולכל משפחה.
מחנך אתי יראה כל תלמיד במבט חדש מדי יום, ולא ישפוט אותו על סמך התנהגות קודמת או דעות קדומות. באופן דומה, אל לו למחנך לאפשר למעמד חברתי, השתייכות לעדה, השתייכות קהילתית או קרבה אישית להשפיע על יחסו לתלמיד או למשפחתו.
אחד הדברים הכי מהותיים שאני זוכה ללמד אנשי חינוך, הוא שהאתיקה היא הבסיס לבניית קשר משמעותי עם הילד עצמו. כאשר מחנך מפר את כללי האתיקה – למשל, מעביר מידע אישי שהילד שיתף עמו, מבייש אותו בפני אחרים, או נוהג בחוסר עקביות – הילד לומד שלא ניתן לסמוך על המבוגר האחראי עליו. התוצאה היא שהתלמיד פשוט מפסיק לשתף ומסתגר.
וכאן חשוב להדגיש: כאשר האתיקה נפגעת, הנזק אינו רק למערכת היחסים הספציפית, אלא לאמון הכללי במוסד ובמערכת החינוך. סדק באמון עלול להוביל לערעור היסודות עליהם נשען המעשה החינוכי כולו, ומכאן החשיבות העצומה של דיוק בנושא הזה.
כהורים, מה תפקידנו?
הורים יכולים וצריכים לאמץ פרקטיקות אתיות דומות בתוך המשפחה, וזה יעשה ממש טוב. נסו את זה:
1. לילדים מגיעה מידה של פרטיות. להורה כדאי לכבד את המרחב האישי של הילד (במיוחד בגיל ההתבגרות), לדפוק לפני כניסה לחדר, להימנע מקריאת יומנים אישיים ללא רשות, ולא לחטט בחפציו האישיים. כיבוד הפרטיות מעביר מסר של אמון ומחנך לכיבוד גבולות.
2. הורה חכם עומד בהבטחותיו לילד, אינו משתמש באיומים שלא יוכל לממש, ושומר על עקביות בין מילים למעשים. התנהלות זו בונה אמון ויוצרת הלימה בין הנאמר למעשים.
3. כאשר ילד משתף את הוריו בקושי או אתגר, עליהם לנהוג בדיסקרטיות. מידע אישי שילד שיתף אינו חומר לשיחות סלון עם האחים, החברים או קרובי משפחה. להורה כדאי לשאול את הילד למי מותר לו לשתף את המידע ולאיזו מטרה, גם כשמדובר בבן הזוג או במחנך.
4. הורה יכול לכעוס על התנהגות מסוימת מבלי לשלול את הילד כולו. אמירות כמו “אני כועס על ההתנהגות שלך” במקום “אתה ילד רע” מאפשרות לילד לתקן את דרכיו מבלי לערער את תחושת הערך העצמי שלו.
5. הורה יקפיד על יחס הוגן ושוויוני בין כל ילדיו, גם אם נדרשות התאמות אישיות לכל ילד. הסברת השיקולים לילדים מאפשרת להם להבין שהגישה היא אכן הוגנת, גם אם לעתים אינה זהה.
6. בדומה למחנך שהוא “קברניט שלא עוזב עד אחרון הנוסעים”, ההורה החכם מחויב לטובת ילדו גם כשהדבר קשה או לא נוח. מחויבות זו מתבטאת בעמידה לצד הילד בעת משבר, בקשיים או באתגרים, גם כשהדבר דורש ויתור והקרבה.
7. הורה חכם מסוגל להודות בפני ילדיו כאשר טעה, להתנצל ולתקן. הודאה בטעות אינה מחלישה את סמכות ההורה, אלא מחזקת אותה דרך הדוגמה האישית.
יישום פרקטיקות אתיות אלו בבית מחזק את השפעתן במסגרת החינוכית ולהיפך. כאשר כל הצדדים – מחנכים והורים כאחד – פועלים מתוך מחויבות לערכים אתיים אלו, הם מעניקים לילדים דוגמה אישית וסביבה חינוכית בטוחה ומאפשרת צמיחה חינוכית.
בהצלחה!
שניאור
