השבת אנו קוראים את פרשת כי תשא, ובתוך ימי הפורים עולה שאלה מרתקת: כיצד מצוות פורים, שבה אנו מצווים “עד דלא ידע”, מתיישבת עם הציווי של “כי תשא את ראש בני ישראל”? האם עלינו “לאבד את הראש” מתוך שמחה ושכרות, או דווקא לשים אותו במקום הנכון?
בפרשת כי תשא מופיע הציווי על מחצית השקל, שבו כל אחד מישראל תורם תרומה שווה, ללא הבדל בין עשיר לעני. המפרשים מבארים שלשון הפסוק “כִּי תִשָּׂא אֶת רֹאשׁ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל” (שמות ל, יב) מכוונת להרמת ראשו של עם ישראל, לתת להם תודעה של גובה, אחריות ומשמעות. הכסף שהם נותנים אינו רק צדקה, אלא השתתפות פעילה בכלל ישראל, חיבור לתפקידם בעולמו של הקב”ה.
בפורים, לעומת זאת, יש מצווה “עד דלא ידע”, שמזמינה אותנו לכאורה לאבד שליטה, להגיע למקום שבו איננו מבדילים בין “ארור המן” ל”ברוך מרדכי”. כיצד זה משתלב עם רעיון נשיאת הראש? הסוד של פורים טמון בהבנה שהשמחה האמיתית אינה בריחה מהמציאות, אלא חיבור אליה ממקום גבוה יותר. כשאדם שותה יין מתוך שמחת מצווה, הוא אינו “מאבד את הראש” אלא משתחרר מהמגבלות של השכל הקר, שמנסה להבין הכול בהיגיון צר. דווקא בפורים, כאשר העולם נראה הפוך כמו בימי המן ואחשוורוש, אנו למדים שאפילו ההסתרה היא חלק מהנהגת ה’.
השבוע, בכ’ אדר, יחול יום פטירתו של סבי, מרן הגרש”ז אויערבאך זצ”ל, שהיה מגדולי פוסקי הדור האחרון. הוא היה אדם שכולו “ראש” – ראש המחובר לאמת, לחסד ולמחשבה צלולה ועמוקה. כבר בגיל 25 פרץ לעולם התורה עם חידושיו החדשניים בהלכות חשמל ובמצוות התלויות בארץ. עד יום הסתלקותו היה פוסק הלכה בכל מהותו, לצד היותו ראש ישיבה לאלפי תלמידים. ניחן ביכולת לראות את התמונה המלאה באופן בריא, ופסק את פסיקותיו ללא מורא, תוך שמירה על רגישות וכבוד לכל אדם. היותו אדם גדול וראש אלפי ישראל לא מנע ממנו לכבד גם את הקטנים ולעסוק בצרכיהם.
פרשת “כי תשא” החלה בפורים מכניסה אותנו לדיון: לאיזה גובה אנחנו מסוגלים להתרומם? כמה גבוה מעל הקרקע אנחנו יכולים להתעלות? ושם, כשאנו נמצאים בנקודת השיא, נכנס היין שמשחרר אותנו מכבלי העולם הזה ומאפשר לנו לרחף גבוה, לחוות את האפשרות להתרומם אל על.
דווקא בפורים, כאשר אנו מצווים להיכנס למצב של “עד דלא ידע”, זהו זמן מצוין לבדוק האם הראש שלנו נמצא במקום הנכון. האם אנו מאבדים את הראש לשווא, או שמא אנו מנצלים את השחרור הזה כדי לעלות למדרגה גבוהה יותר של אמונה ושמחה? דמותו של הגרש”ז אויערבאך זצ”ל מלמדת אותנו כיצד “להחזיק ראש” באמת – להיות מלאי שמחה, אך גם מחוברים לעומק התורה ולמציאות – “כי תשא את ראש”!
יהי רצון שנזכה לשמחה אמיתית בפורים, שמחה שמרוממת ומכוונת את הראש למקום הנכון!
