“כִּי מָרְדֳּכַי הַיְּהוּדִי מִשְׁנֶה לַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ וְגָדוֹל לַיְּהוּדִים וְרָצוּי לְרֹב אֶחָיו…”. מדוע רק “לרוב אחיו” ולא לכל אחיו? הגמרא במסכת מגילה (טז, ב) מפרשת שפרשו ממנו מקצת סנהדרין, ומדוע? מסביר רש”י (על המגילה): “לפי שנעשה קרוב למלכות והיה בטל מתלמודו”.
מה היה השיקול של מרדכי, מדוע רוב הסנהדרין כן הסכימו עימו ומה סברו מקצת החולקים?
מרדכי מתמנה למשנה למלך אחשוורוש – מלך רשע ששנא את היהודים אף יותר מהמן (אסתר רבה ז, כ). ההתחברות לרשע צריכה נימוק. לשם מה להיות שותף בשלטונו של רשע ולתת לו לגיטימיות. אולם רוב חכמי ישראל תומכים במהלך. כדי להציל את היהודים מהגזירות העתידית, כדאי הוא הדבר, למרות המחיר של התחברות לרשע. מפור המן נחלצנו בעור שינינו, אין לדעת כיצד הדברים יתפתחו בעתיד, ושליחת ציר לבית המלוכה היא ערובה לבאות.
בכך נבין תוספת מעניינת שהגמרא שם במסכת מגילה מסיקה מפרשיית מרדכי היהודי: “גדול תלמוד תורה יותר מהצלת נפשות”. את זאת לומדת הגמרא מהעובדה שבתחילה, בספר עזרא, נמנה מרדכי רביעי ברשימת העולים מבבל, ואילו בספר נחמיה הוא נדחה ברשימה ונמנה חמישי.
על איזו הצלת נפשות מדברת הגמרא? הרי פיקוח נפש ודאי דוחה את כל התורה כולה, והלכה פסוקה היא שאף תלמוד תורה נדחה מפניו. ברור שהכוונה היא להצלת הנפשות מן הסוג שמרדכי דאג לו בהתחברו לאחשוורוש, כלומר הצלה עתידית, לא קונקרטית.
אבל כאן צריך לעצור ולשאול, אם גדול תלמוד תורה יותר מהצלת נפשות, מדוע בטל מרדכי מתלמודו ובחר בהצלת נפשות. ואם נאמר שנהג שלא כשורה והגמרא מותחת עליו ביקורת – מדוע הסכימו עימו רוב הסנהדרין? ומאידך, אם מעשהו רצוי וראוי, מפני מה באמת נדחה שמו בדרגת החשיבות של עולי בבל?
התשובה היא שלעתים אדם עושה בדיוק את מה שמוטל עליו, ועדיין מעשהו כרוך במחירים. מרדכי היהודי בטל מתלמודו כדין. הוא עשה זאת כדי להציל נפשות וההלכה הפסוקה בסנהדרין היא שבדיוק כך עליו לנהוג. זה תפקידו. אך למרות שהוא פועל נכון, הוא כבר אינו אותה דמות של תלמיד חכם שעסוק בתורה בלבד. הוא גם משנה למלך פרס. זהו עיסוק בעייתי, שאמנם נבע מכורח המציאות ונעשה אך ורק על מנת לדאוג לעם ישראל, אך סוף סוף הוא כרוך באיבוד מדרגת התלמיד חכם העוסק בתורה בלבד.
כדי לחדד את החידוש נבהיר שאם מרדכי היהודי היה בוחר אחרת והיה מעדיף תלמוד תורה על פני הצלת נפשות, הוא היה חוטא לתפקידו. רוב הסנהדרין היו מכריעים שהוא נטה מרצון ה’. אם כן, הכרעת הגמרא ‘גדול תלמוד תורה מהצלת נפשות’ אינה הוראה להעדיף תלמוד תורה. במצב מעין זה שעמד בו מרדכי יש להכריע לטובת הצלת נפשות, אף שמדרגת תלמוד תורה גדולה ממנה.
דוגמה לדבר היא ההלכה שכהן נטמא לאביו ולאימו. הוא חייב לעשות זאת וזוהי עבודת ה’ הדרושה ממנו. יחד עם זאת, הוא אינו יכול להקריב והוא טמא. העובדה שהוא עושה כדין ונטמא אינה אומרת שאין לכך מחירים. הוא אמנם עושה את רצון ה’, ואסור לו לנהוג אחרת, אך עשיית רצון ה’ כוללת גם רכיב של ריחוק מהעבודה.
מעמדו של מרדכי ירד בקרב עולי בבל. במקום להימנות רביעי הוא נמנה חמישי, כי סוף סוף תלמוד תורה בטהרתו גדול יותר, והוא שילם את המחיר הזה כדי לעשות את מה שה’ רצה ממנו באותה עת – הצלת נפשות.
כך פועל עובד ה’. אין לפניו אלא רצונו של מקום, גם במחיר ויתור על מדרגתו המיוחדת.
