הפיצול הפנימי בקרב נוער – חיים בשני עולמות

אחת התופעות המאתגרות ביותר בעבודה עם נוער היא תופעת הפיצול הפנימי – מצב שבו המתבגר מנהל למעשה “שני עולמות” נפרדים. מחד, עולם אחד המוכר למשפחה, למחנכים ולמוסדות החינוך, ומאידך, עולם נסתר שלעתים כולל התנהגויות מסכנות, קשרים מורכבים ואורח חיים שונה בתכלית. הבנת תופעה זו חיונית לכל מי שעוסק בחינוך, ובמיוחד למחנכים ולהורים המתמודדים עם אתגרי גיל ההתבגרות.

אז מדוע נוצרים שני עולמות?
הפיצול הפנימי אינו מתרחש בחלל ריק. ישנם מספר גורמים מרכזיים המובילים להתפתחותו:

1. המתבגר מחפש להגדיר את עצמו, לעתים דווקא בניגוד לערכי המשפחה והמסגרת החינוכית, כדברי חז”ל “אין אדם לומד אלא ממקום שלבו חפץ”. הנער מחפש את המרחב בו לבו “חפץ” באמת, גם אם זה מנוגד לציפיות הסביבה.

2. החשש מתגובה שלילית ושיפוטיות של ההורים והמחנכים מוביל להסתרה. כשאין מרחב בטוח לשיתוף בקשיים ובהתמודדויות, נוצרת מוטיבציה להסתיר ולפצל.

3. הרצון העז להשתייך לקבוצת השווים מוביל לעתים קרובות להתנהגויות שאינן תואמות את ערכי הבית. הצורך בחברה כה עמוק עד שהנער מוכן לעיתים להסתכן ולסגת מבחינה ערכית ולהתנהג בניגוד לערכיו כדי להשתייך.

4. לעתים, הפיצול הוא מנגנון הגנה בהתמודדות עם קשיים, טראומות או חוויות מורכבות שהנער אינו יודע כיצד לעבד בדרכים בריאות יותר. שימו לב שבגלל סיבות רבות ומרתקות, לדעת חלק מהחוקרים, כמות הטראומות הלא מעובדות שנער או נערה חווים בגילאי ההתבגרות נמצאת במגמת עלייה בשנים האחרונות, בעיקר בגלל חוסר בעיבוד יעיל.
ביניים: השלכותיו של הפיצול

הפיצול הפנימי גובה מחיר כבד מהמתבגר:
ניהול שני עולמות דורש אנרגיה נפשית עצומה, והצורך לזכור “איזו גרסה” להציג בכל רגע יוצר מתח תמידי.

הנער עלול לאבד את תחושת ה”אני” האמיתי שלו כשהוא חי בשני עולמות מנוגדים, ולא להצליח לגבש זהות מאוחדת ושלמה לקראת נישואין ובחירות משמעותיות בחיים.

הרגל ההסתרה וההצגה העצמית החלקית מקשה על יצירת יחסי אמון וקרבה אמיתיים, הן עם המבוגרים והן עם בני הגיל. מחנכים ונוער (בנים ובנות) מדווחים על תקשורת לא אפקטיבית הנובעת מן הסיבה הזו.

ככל שהפער בין העולמות גדל, הסיכון להתנהגויות קיצוניות יותר בעולם הנסתר גדל אף הוא, מתוך תחושת “אין לי מה להפסיד”, ו״אני פגום וחסר תקנה״.

זיהוי הפיצול – סימנים מעידים

למחנכים והורים חשוב להכיר סימנים שעשויים להעיד על פיצול פנימי: מעברים חדים בין התנהגויות שונות, לעתים באותו יום; הצהרות ערכיות שאינן תואמות את ההתנהגות בפועל; הימנעות משיתוף בפרטים על חברים, בילויים ופעילויות אחרי שעות הלימודים.

לעתים, הנער “מחליף דמות” באופן מילולי – יוצא מהבית בלבוש אחד ומחליף ללבוש אחר מחוץ לבית וכן התפרצויות כעס או הסתגרות כשנשאלות שאלות פשוטות על המתרחש בחייו.
אז מה עושים?

כמחנכים והורים, עלינו להתמודד עם תופעת הפיצול בחכמה ובעדינות:
עלינו להפריד בין “המישור הראשון” – הקשר האישי והרוחני של הנער, לבין “המישור השני” – כללי המסגרת. הנער צריך לדעת שיש נושאים שניתן לשתף בהם מבלי לחשוש מענישה מיידית או מ״פרסומי ניסא״.

חשוב לבנות יחסי אמון לטווח ארוך. על ההורים והמחנכים להיות שם עבור הנער גם ברגעי משבר.

יש להבחין בין גינוי התנהגות מסוכנת לבין גינוי הנער עצמו. הנער צריך לדעת שהוא עצמו מקובל ואהוב גם כשמעשיו אינם מקובלים.

לסייע לנער להתקרב בהדרגה לתחושת שלמות פנימית, ללא כפייה. השלמות אינה מושגת ביום אחד אלא בתהליך ארוך של בניית זהות, ממש כמו שעברנו בעצמנו.
המחנכים וההורים צריכים להציג מודל של אדם שלם (לא אומר מושלם). העיקר הוא להיות אמיתי ואותנטי.

בהצלחה!
שניאור