מאת

כי לי בני ישראל עבדים

כשנחיה מתוך הכרה פנימית שאנחנו בני מלך וייעודנו לעבוד את ה', נתעלה מעל הקשיים ונזכה לחירות אמיתית

שיתוף

בפרשת השבוע, התורה מגדירה את המחויבות שלנו לקיום רצון ה' יתברך במילים: "כי לי בני ישראל עבדים, עבדי הם". בספרי חסידות מצינו ביאור נפלא על מילים אלו, המראה שלא רק שורש ההתחייבות נאמר כאן, אלא גם שורש הכוח והיכולת ליישם את ההתחייבות.

בסיפורי מעשיות למוהר"ן מברסלב ישנו סיפור ארוך ומרתק על ארמון מלוכה בו מתרחשת דרמה: באותו זמן נולדו שני ילדים – בן למלכה ובן לשפחה המשרתת את המלך. המיילדת מחליפה את הוולדות בלי שידעו על כך, וכך יוצא שבן השפחה גדל כנסיך ובן המלך גדל כבן שפחה באותו ארמון.

השמועה על החילוף מתפשטת ברחבי הממלכה, ואף אחד לא מסוגל, מחוסר ראיות, לאשש או להפריך אותה. בן השפחה שעולה למלוך מחליט לגרש את בן המלך. רגע לפני יציאתו למסע, הוא שומע מאימו החורגת את סיפור ההחלפה וכמה כואב לה שהוא צריך לגלות מהארמון והממלכה.

בשנות הגירוש, עוצר בן המלך פעמים רבות ומנסה לבחון ולהגדיר את זהותו: האם אני בן מלך או בן שפחה? חוויה קשה זו של טשטוש ובירור הזהות העצמית מלווה אותו בשנות נדודיו. ברגעים הקשים, לעתים הוא פונה עורף לעברו ומטביע את יגונו בשתייה לשוכרה, ולפעמים הגעגועים והמחשבה שהוא בן המלך שבים ומציפים אותו. כך נמשך המסע הפיזי והנפשי הכואב והמייסר.

רבי נתן מאריך לבאר שבמעשה זה נרמז סוד גלות ישראל בין העמים: "שזה סוד כל ענין גלות ישראל שהם מגורשים מארצם וממקומם. והם כצפור נודדת מן קנה כן איש נודד ממקומו ומפוזרים בין הדוים. והמלכות והממשלה היא אצלם. וישראל נחשבים בעוונותינו הרבים כעבדים ושפחות. שכל זה נמשך מבחינת החליפין הנ"ל של הבן מלך שנחלף".

דיבורים אלו מיטיבים לתאר את מה שאנו חווים בימים אלו, כאשר בן השפחה מצליח לגרש ולחטוף את בן המלך. אנו, במסע הקשה והכואב הזה, עדיין זוכרים שבני מלך אנחנו, או שמא מחמת הצרות והייסורים, הגירושים והטלטלות, בחרנו להטביע יגוננו בהנאות העולם ושכחנו את זהותנו, ייעודנו ותפקידנו?

על כן באה התורה ומזכירה לנו: "כי לי בני ישראל עבדים עבדי הם". תזכרו, בנים אהובים, את היחס הנכון בין המלך והעבד, בין הנשמה והגוף. כמו שהמלך מושל בעבד ולא ההיפך, כך הנשמה מושלת בגוף. כאשר תזכרו את הייעוד שלכם להיות עבדי ה', זה יעלה אתכם לייעוד הנצחי ולשורש האמיתי שלכם. אתם בני מלך, והייעוד שלכם בעולם זו עבדות ה', שהיא החירות האמיתית.

כאשר אתם שוכחים את הייעוד הזה, אתם הופכים בזהות העצמית, בעיני עצמכם, לבני שפחה. ואזי, בני השפחה מושלים בכם. אבל כשאתם זוכרים שבני מלך אתם וייעודכם עבודת ה', אזי אף אומה לא יכולה לשלוט בכם.

למאמרים נוספים של

למאמרים אחרונים

שיתוף

דילוג לתוכן