פרק א’: משפטי ההשוואה
מה אנחנו אומרים: “למה אתה לא יכול להיות כמו אחיך?”.
מה הילד שומע: “ברוכים הבאים לתוכנית החדשה – ‘להיות כמו אח שלי’! בתוכנית הזו, אתה מתחרה על התואר ‘ההעתק המושלם של אחיך’. אין לך שום ייחודיות או מקום להיות אתה. הפרס הגדול: תחרות קבועה, שנאה וקנאה לאח ה״מדהים״, ובעיקר: בשביל מה להתאמץ? תמיד אהיה מקסימום מקום שני! הראשון הרי תפוס מראש לאח ה״מושלם״.
מה אנחנו אומרים: “תראה איך שאר הילדים מתנהגים יפה”.
מה הילד שומע: “הודעה מרעישה! התגלה שכל הילדים האחרים הם למעשה מלאכים בתחפושת בלי כעסים או רגעים ״דפוקים״. רק אתה נשארת בן אדם רגיל שכעת חווה קושי ולא מצליח להישאר מלאך… איזו אכזבה!”.

פרק ב’: תיוגים
מה אנחנו אומרים: “אתה עצלן”.
מה הילד שומע: “מזל טוב! זכית במשרה הקבועה של ‘העצלן הרשמי של המשפחה’. התפקיד כולל: אישור מראש לא לעשות כלום (עם פלומבה) כי הרי כבר ״תוייגת״, זכות ראשונים לספה, פטור מעזרה בבית, ותואר כבוד של ‘הכי טוב במנוחה’. חתום כאן בבקשה ___ ותהנה מכל שירותי הבית בלי לעשות כלום”.
מה אנחנו אומרים: “את כל כך מפונקת”.
מה הילד שומע: “ברכות! את המלכה ושתי החדשה! קיבלת רשות רשמית לדרוש כל דבר, בכל זמן, ולהתאכזב בקול רם כשלא מקבלים, ואל תתאמצי לשנות את זה כי בפעם הבאה שלרגע תצטרכי לנוח – מיד נשלוף את התיוג המוכן לך״.

פרק ג’: ביטול רגשות – או: מדריך המן להרגעת המונים
מה אנחנו אומרים: “אין סיבה לבכות”.
מה הילד שומע: “חדשות חשובות מארמון אחשוורוש: כל הרגשות חייבים לקבל אישור מיוחד מועדת הרגשות המשפחתית. בכי? צריך למלא טופס בשלושה עותקים ולחכות שבועיים לאישור! חריגה מהנוהל המסודר תוביל לרגשות בלי היתר ותישא ביקורת ותיוג כתינוק”.

פרק ד’: איומים
מה אנחנו אומרים: “אם לא תלך לישון עכשיו, מחר אין ממתק”; ״אם אתה לא מסדר עכשיו, אתה לא תצא עם חברים חודש״.
מה הילד שומע: “הזדמנות מחקרית נדירה! בואו נבדוק כמה זמן לוקח להורים לשכוח מההבטחה הזו… הימורים מתקבלים!”.

פרק ה’: פגיעה באמון
מה אנחנו אומרים: “אי אפשר לסמוך עליך”.
מה הילד שומע: “הודעה רשמית: נבחרת להיות השחקן הראשי בהצגה החדשה ‘איך לאבד את האמון של ההורים ב-10 צעדים פשוטים’. כולל הופעות בכורה בכל אירועי המשפחה! (כי כבר תוייגת ותמיד יזכירו לך את זה)”.

ונהפוך הוא: מה כן כדאי להגיד (הגרסה המשמחת)
1. “בוא נפתור את זה ביחד – כמו מרדכי ואסתר בצוות הכי מנצח בהיסטוריה שהצליח להציל עם שלם בשיתוף פעולה!”.
2. “אני מאמין בך יותר ממה שמרדכי האמין בתכנית של אסתר להוציא את המן להורג (וזה היה די הרבה!)”.
3. “גם כשאתה שם על הפרצוף מסכה של ויזתא, ויש לך יום מעצבן, אתה עדיין הילד המדהים שלי”.
4. “יש לך את הכוח להפוך כל מצב וכל מה שחושבים עליך, בדיוק כמו בפורים – מיגון לשמחה!”.

סיכום חגיגי במיוחד:
כמו שבמגילת אסתר הכל התהפך לטובה, כך גם אנחנו יכולים להפוך כל משפט שלילי למשהו חיובי, מצמיח ומשמח.
המילים שלנו הן כמו תחפושות – אפשר להתחפש לדמות טובה או רעה, אבל בסוף היום חשוב מה מסתתר מתחת למסכה!
ומה עם משלוח מנות של מילים טובות? הנה המתכון המנצח:
– 2 כפות של מחמאות טריות
– 1 כוס אהבה ללא תנאי
– חופן של הומור
– המון המון סבלנות
– ולקינוח: חיבוק גדול!
נ.ב. שימו לב! כל הדמויות והסיטואציות במגילה זו הן אמיתיות לחלוטין. כל דמיון למקרים שקורים אצלכם בבית הוא בהחלט לא מקרי…
והכי חשוב: אסור לקרוא טור זה כשאתם רציניים מדי! אני סומך עליכם!
פורים שמח!
שניאור

הפוסט מגילת המשפטים האסורים הופיע לראשונה ב-אחוות תורה.

חלק מן הפוסקים אף כתבו שאסור להשתכר. כך כתב ה’ארחות חיים’ שצוטט בבית יוסף (תרצה) “חייב אינש לבסומי בפוריא: לא שישתכר שהשיכרות איסור גמור ואין לך עבירה גדולה מזו שהוא גורם לגילוי עריות ושפיכות דמים וכמה עבירות זולתן אך שישתה יותר מלימודו מעט”.

הדעת נותנת כי השאלה האם וכמה להשתכר בפורים תלויה גם במבנה האישיות של כל אדם, ואכן, ה’חיי אדם’ כתב – ודבריו הובאו ב’ביאור הלכה’ – כי “היודע בעצמו שיזלזל אז במצוה מן המצות, בנטילת ידים וברכה וברכת המזון או שלא יתפלל מנחה או מעריב או שינהוג קלות ראש מוטב שלא ישתכר וכל מעשיו יהיו לש”ש”. דברי ה’חיי אדם’ הנאמרים מסברא משקפים את אחת התובנות שחכמינו לימדו אותנו כלפי היין: מצד אחד, מדובר במשקה שהוא ראש למשקים, שיכול לפקח את הלב, להשיב את הלימוד. אך מאידך, הוא יכול להביא לידי עוני, ניאוף, ושפיכות דמים.

אל הדיון בטיבו של היין הגענו בגמרא סביב סוגיית ‘בן סורר ומורה’. שתיית היין של ה’בן סורר ומורה’ היא רכיב מרכזי בהכרעה שלנו כי הוא עתיד להידרדר למצב שבו ‘מלסטם את הבריות’. הגמרא מביאה אוסף של מימרות בנוגע ליין. המימרה הפותחת היא של ר’ חנן כי ‘לא נברא היין אלא לנחם אבלים ולשלם שכר לרשעים’, כלומר, הסיכונים ביין הם כה גדולים, עד שדעתו של ר’ חנן שמטרת בריאתו הייתה רק למקרים חריגים וזמניים כמו ‘אבל’, או עבור הרשעים. פתיחה זו מדגישה כי באופן בסיסי שתיית היין לא נועדה עבור חיי השגרה של האדם הממוצע.

אחרי הפתיחה הזו, הגמרא מדגישה את הפנים הכפולות של היין, שתלויות באופיו של האדם, וכדברי החיי-אדם, יש אדם ש’לא זכה’ – שהיין מרושש אותו, ויש אדם ש’זכה’ והיין הופך אותו לראש. יש אדם ש’זכה’ והיין משמח אותו, ויש אדם ש’לא זכה’ והיין משמים אותו. רש”י מבאר כי ההבדל בין ‘זכה’ ל’לא זכה’ נובע מהשאלה כמה אדם בחר לשתות. אך ייתכן, כי ההבדל גם קשור למודעות של האדם כלפי עצמו.

לאחר מכן, הגמרא עוברת לדון במעורבות של היין בחטאים היסטוריים שעיצבו את האנושות, החל בשיטת רבי מאיר כי ‘עץ הדעת’ היה גפן, וחטאו של אדם הראשון היה שתיית יין. וכלה בכך שחילולו של נח על ידי חם נגרם כתוצאה משכרותו של נח.

סוגיית הגמרא חותמת בכך ששלמה המלך ננזף על ידי אמו בת שבע על שתיית היין שלו. בת שבע הדגישה בפני שלמה את מעלתו הרוחנית והשכלית (שכל רוזני עולם משכימים לפתחו, או שכל רזי עולם גלויים לפניו) ואמרה שאין זה מתאים לו לשתות יין. אנו כמובן יודעים שיש גם צדדים חיוביים ליין, אך סביב ‘בן סורר ומורה’ הגמרא מדגישה את החסרונות של היין, והיא משייכת את היין ואת ההימשכות אחריו, לרשעים.

דומה כי הגמרא מלמדת אותנו כי החינוך הנכון בגיל צעיר, בגילאי בן סורר ומורה, הוא להדגיש כי יש ביין הרבה סכנות, וכי היין בתרבות היהודית איננו ערך מכונן לכשעצמו. הגמרא לא מבקשת לעודד ‘הינזרות מיין’, אך מבקשת לחנך להתרחקות מרדיפה אחרי תרבות יין ושתיית יין מופרזת, ולכן הגמרא (וגם המשנה בדף עא:) מייחסים באופן בסיס את ה’יין’ כתופעה שמשויכת לעולמות הבלתי מושכים, כמו האבלים והרשעים.

הפוסט גבולות שתיית היין בפורים הופיע לראשונה ב-אחוות תורה.