לאחר ששילח את יצחק, אבימלך מחזר אחריו כדי לכרות עמו ברית. משהו באמצע גרם לו להבין: יצחק אמנם צועד בדרכו של אברהם, אך הוא בוחר בה בעצמו והצלחתו נובעת מאישיותו שלו
אברהם רוצה שיצחק יינשא וינחל את הארץ. תשובת אברהם לשאלת אליעזר, האם להוציא את יצחק לחוצה לארץ, מלמדת אותנו שההשתקעות בחוצה לארץ טומנת בחובה סכנה גדולה יותר אפילו מסכנת ההתבוללות עם נשות כנען
חז"ל משבחים את אברהם שהיה הולך בצדקו מאליו, בניגוד לנח שהיה צריך סעד לתומכו. מאברהם אבינו, שסלל את דרכו בהתבוננות עצמאית, עלינו ללמוד לברר מה חובתנו האישית בעולמנו שלנו ולא להסתפק בציות ובחיקוי
המבול נקרא על שמו של נח משום שהוא לא התפלל על בני דורו, ואף לא השתדל להשיבם בתשובה. אברהם העברי, לעומתו, יחד עם זאת שהוא שומר על עמדתו העצמאית כשכל העולם מעבר אחר, לוקח אחריות על בני דורו ואינו מסתגר מפניהם
ראשית השנה נושאת עמה צד של יראה וצד של שמחה. לשני הצדדים בסיס איתן הן במקורות והן במנהגי הקהילות השונות, ועל כל אדם להחזיק בדרך שמתאימה לאישיותו ושעשויה להוביל אותו לצמיחה בעבודת ה'