ליל הסדר כשמו כן הוא, לילה שבו הכל נעשה כסדר, סעודת המצה והפסח נאכלת תוך כדי כללי טקס מדויקים ומוקפדים כשכל שלב בסעודה וכל מחווה נעשית באופן מכוון ומהודק.
ניתן בפשטות להבין את הדיוק בכל דבר כתוצאה מהקפדה הלכתית שגרתית על כל מצווה ומצווה ממצוות הסדר, אך נראה שהבנה כזאת מחמיצה את עומק העניין וכמו שמלמד שמו של הלילה “ליל הסדר”, כלומר משמעותה של כל מצווה נובעת מהיותה נטועה בתוך ‘סדר’, כשכל המצוות יחדיו על כל דקדוקיהן יוצרות את המשמעות המבוקשת בלילה הראשון של פסח.
יש להבין אם כן מהו חוט השני העובר בין כל מצוות ליל הסדר. נראה שהמבוקש הוא ‘סיפור יציאת מצרים’. ליל הסדר הוא אירוע שבו אנו מספרים ונזכרים במה שקרה לעם ישראל ביציאת מצרים כשכל מצוות הסדר תומכות ומעצימות את הסיפור וכמו שדורשים חז”ל, דרשה אותה אנו לומדים בהגדה של פסח: “והגדת לבנך שומע אני מראש חודש תלמוד לומר ביום ההוא. אי ביום ההוא יכול מבעוד יום, תלמוד לומר בעבור זה – בשעה שיש מצה ומרור מונחים לפניך”.
כלומר, המצה והמרור הם חלק מסיפור יציאת מצרים העובר מאב לבן במשך דורי דורות וכך גם כל מצוות הסדר. כך הסיפור הופך לחווייתי כשיש בו מובן של המחזה ממשית של מה שקרה ביציאת מצרים.
הסיבה שבגינה סיפור יציאת מצרים נעשה באופן כזה איננה רק כדי שהסיפור יהיה חי יותר, אלא הדברים קשורים בהבנה עמוקה של משמעותה של יציאת מצרים וממילא של זכירתה. גאולת עם ישראל ממצרים איננה רק נס הצלה וממילא סיפור היציאה איננו רק בבחינת שבח והודאה לה’, יציאת מצרים היא רגע כריתת הברית בין עם ישראל לקב”ה, והוא הרגע שבו נוצר עם ישראל כעם.
לכריתת הברית היו שותפים שני הצדדים, הקב”ה שבחר בעם ישראל להיות לו לעם סגולה ולייחד אותם מכל העמים, ועם ישראל שבחר להיענות לקריאה ולצאת לארץ לא זרועה מתוך מטרה להיות עם ה’ ולהקים ממלכת כהנים וגוי קדוש.
מטרת ליל הסדר איננה רק היזכרות או הודאה על הניסים אלא היא אפוא חזרה לרגע של כריתת הברית על מנת לחדש אותה ולחזק אותה, להיענות מחדש לקריאה של הקב”ה ולזכות מחדש בבחירתו. לכן מכוונות מצוות הסדר להחזיר אותנו באופן חי ממש עד כמה שניתן אל אותם רגעים, בכדי שנוכל לחזור ולחדש את הברית שלנו כעם ישראל עם הקב”ה.
הכותב הינו ר”מ בישיבת המתיבתא תורה ודעת
