כותב: חיים קלוגר, מנהל משרד 'אחוות תורה'
ברוך ה' לאחר שנה וחצי זכיתי לסיים מסכת סוכה, בלימוד עם חברותא בכל בוקר לפני העבודה, כאשר המוטו הוא איכות וגישמאק אמיתי ולא כמות.
הכל התחיל לפני פחות משנתיים, כשהגעתי לעבוד בארגון הגדול והחשוב רשת הכוללים "אחוות תורה". אחרי כחודשיים פגשתי את מורינו הרב לייבל בענייני עבודה שהייתי צריך לסדר והוא פנה אליי בנעימות ואמר לי "עזוב ענייני עבודה. מה עם הלימוד שלך, בשביל נשמתך, לכבוד השי"ת, כדי שהיום שלך יראה אחרת, בשביל הבית! ללא שום קשר לזה שאתה עובד אצלנו, אולי אסדר לך חברותא?", הוא שאל ובחן כמנהגו בקודש.
ניסיתי מיד לדחות בתירוצים שונים, "זה לא בשבילי, יש לי כבר שיעור קביעת עתים בערב" וכו' אבל הרב בשלו. "האמן לי שאתה תרגיש את המתיקות! נסה חודש או כמה ימים ותחליט. אינו דומה שיעור חפוז להרגעת המצפון או 'להעביר כרטיס' ללימוד בעיון, ולהבין באמת את הפשט. נסה ותראה". השתכנעתי.
אחרי כמה שעות הרב מבשר לי שהוא כבר הספיק למצוא לי חברותא. "אפשר להתחיל כבר מחר בבוקר", הוא אמר. וכך היה. התחלנו ללמוד וכעבור מספר ימים פשוט חשתי איך היום שלי נראה אחרת. החשיבה שונה. כל הבית מושפע משעה אחת של לימוד, הן ברוחניות והן בגשמיות. ואכן, אני, רעייתי וילדיי מרגישים שייכים לתורה ממש. נהיינו מחוברים ומרגישים חלק מהתורה הקדושה.
כשסיפרתי בבית שאני עומד לסיים מסכת וברצוני לקיים סעודת מצווה, רעייתי וילדיי לא הרפו לרגע וקבעו שהסעודה תהיה אצלנו בבית, וברוב עם, כנאה וכיאה לכבודה של תורה, עם כל הטרחה שבדבר. הזמנתי בני משפחה, ידידים וחברים וערכנו בביתי סעודת מצווה וקומזיץ מתוך שירים ותשבחות להשי"ת על כל הטובות שעושה עמנו וייעשה. כמובן שאורח הכבוד בסיום היה לא אחר מאשר הרב שליט"א כשושבין ראשי, השדכן של כל השמחה ששידך לי את החברותא הנפלאה…
אסיים מתוך תפילה להשי"ת שייזכה אותי וכל יהודי למתיקות ועריבות התורה, ולסיים עוד מסכתות רבות וכל הש"ס מתוך אהבה ואחוות תורה.