בערך פעם בשבוע יוצא לי לשמוע אנשי חינוך מתלוננים על מוסד החינוך של ילדיהם. בתדירות נמוכה יותר אני פוגש גם ״סתם הורים״ שמגלים שתיאום הציפיות שלהם עם מחנכי ילדיהם לא היה מספיק טוב.
תלונות אנשי החינוך על מוסדות החינוך של ילדיהם מוכיחות שאכזבה או חוסר בתיאום ציפיות זו לא תופעה של ״אלו שלא מבינים״ אלא דבר גורף. בעיות רבות יכולות להיפתר מתוך בחירה נכונה של מוסד חינוכי עבור ילדינו.
ניתן לומר שיש אתגר משמעותי בתיאום ציפיות על חלוקת התפקידים בין ההורים לבין המוסד החינוכי, ולא מעט פעמים יש פערי תפיסות משמעותיים. למשל, מנהל מוסד שמבחינתו חושב שתפקיד המוסד הוא לקחת ילדים שהתחנכו בבית וללמד אותם, והורים של תלמידים שחושבים שהמוסד יחנך להם את הילדים והם רק יתמכו בתהליך. בגלל שינויים בצורת החיים כיום, יחד עם חוסר הפניוּת והזמן של ההורים, המוסד החינוכי חייב לתת הרבה יותר מבעבר.
הנה כמה מחשבות והמלצות שכדאי לקרוא לפני ״תקופת הבחירה״:
א. ״במקום שליבו חפץ״ – בחירת מוסד חינוכי ובמיוחד בגיל הנעורים היא בחירה שצריכה להיעשות בשיתוף פעולה עם המתבגר. תחושת הבחירה שלו חשובה מאוד להצלחת השילוב במוסד. לא מעט פעמים אנחנו רואים שיבוץ של נער במקום שהוא לא רוצה להיות בו – בהרבה מקרים זה נגמר לא טוב. נסו להפחית את השפעתה של החברה, דעתם של השכנים או כל שיקול שאינו רלוונטי לנושא. בטווח הארוך זה משתלם.
ב. תיאום ציפיות לגבי למידה או חינוך – בהיסטוריה של מוסדות חינוך לגיל הנעורים אנו יודעים שהם היו מוסדות של למידה ולא חינוך בהגדרה הפשוטה. כמובן שמי שרוצה לחנך את עצמו יכול בכל מקום אך מי שהיה מגיע לפני 100 שנים לישיבה, היה מגיע כבר מחונך ברמה מספקת כדי לרצות להיות בה. היום המצב שונה ולכל מוסד מגיעים גם צעירים שעדיין לא בחרו מרצונם ללמוד. משום כך, חשוב להורים לילדים שעדיין לא מצאו ״טעם״ בלימוד לחפש מוסד שיודע לחנך ולעורר מוטיבציה ולא רק ללמד את מי שכבר רוצה.
ג. ואכן יש שני סוגי מוסדות: מוסדות שנותנים לתלמיד אופציה להמשיך להיות איך שהוא הגיע, ומוסדות שיודעים להוביל תהליכים חינוכיים ולפתח באופן אקטיבי תלמידים. הסוג השני עדיף, כמובן.
ד. וזה כבר מוביל אותנו לזהות אנשי החינוך: ישנם אנשי חינוך ששואבים את סמכותם מהיכולת שלהם להעניש או 'להעיף', ולעומתם יש מנהיגים ערכיים, מובילים בכוח הלב הגדול והנפש המכילה. הסוג השני עדיף, כמובן.
ה. חזון חינוכי – מוסד חינוך מהסוג הנכון קם עם חזון ברור שיש בו תפיסת עולם חינוכית. חזון ומרכזיותו הם האויבים של השקיעה והניוון של ארגון. נסו למצוא מוסד שיודע להגדיר את החזון שלו ושעדיין יש למנהליו אש חינוכית בעיניים.
ו. תכנית עבודה חינוכית – חזון מדהים הוא לא מספיק. מוסדות חינוך מובילים פורטים את החזון לתכנית עבודה חינוכית (ולא רק תכנית לימודית). ישנם מוסדות המחזיקים תכנית לימודית בנויה לתלפיות אבל אין בהם התייחסות סדורה לחינוך, להטמעת ערכים ומיומנויות רכות. נסו למצוא מוסד שיודע להגשים את החזון שלו בצורה מסודרת.
ז. שעת מחנך ומיומנות מחנך בשיח אפקטיבי עם תלמידים – לכל מחנך אמורה להיות במערכת שעת מחנך שבועית בה הוא ישב עם התלמידים במעגל ויקדם אותם בערכים ומיומנויות. זו תשתית קריטית לכל הגילאים שבלעדיה קשה מאוד לקדם תהליכים חינוכיים ולהצמיח תלמידים.
ח. ואל תשכחו את התפילות – הן כלי שתמיד עובד, לצד ההשתדלות והאחריות שלנו.
בהצלחה!
