מעלת הלוחות השניים והתאמתם למציאות האדם, לעומת המדרגה האידיאלית של הלוחות הראשונים

העיקרון של "דרכיה דרכי נועם" מלמד כי אם נראה שהדרך היחידה לממש את רצון ה' היא באלימות, אות הוא שאין זה באמת רצונו

שני דברים יש ללמוד מטענות משה לבני גד ובני ראובן: על חובת האחווה ועל השלכות מעשיו של שבט אחד על העם כולו

הציווי למשה לעלות אל הר נבו ולהשקיף על הארץ מלמד ששכרו האמיתי של המנהיג הוא מילוי השליחות, גם אם המנהיג עצמו לא יקצור את הפירות

ברכת בלעם מלמדת כי דווקא המתח בין האוהלים השונים הוא מקור הברכה

חטא מי מריבה לא היה כה גדול, אך הוא חשף פגם מסוים ביחסו של משה לבני ישראל שמחמתו הוא לא יכול היה להכניסם לארץ

מדוע חוששים בני ישראל מכך שהקרב אל משכן ה' מת, ומפני מה הוטלה האחריות על כך על הכהנים

לאחר חטא המרגלים, עם ישראל שב בתשובה. דחיית תשובתם מלמדת אותנו תובנה חשובה על תהליך התשובה הראוי

מדוע לא חשש משה מנבואתם של אלדד ומידד, ומה הייתה תשובתו לחששות שהביעו הנער ויהושע בן נון?

המבקש לקבל על עצמו נזירות חייב ביתר שאת להבין שהתורה איננה סותרת את החיים

תהליך התהוותו של עם ישראל מלמד שרק בהתאחדות תחת הנהגה אחת נוכל לממש את ייעודנו להיות עם ה' בארץ ישראל

הקללות מרובות מן הברכות משום שהן נועדו להניע אותנו לשמירת מצוות באמצעים שאינם לשמה, אך צריך לזכור שתכלית התורה היא עשייה מאהבה

הקללות מרובות מן הברכות משום שהן נועדו להניע אותנו לשמירת מצוות באמצעים שאינם לשמה, אך צריך לזכור שתכלית התורה היא עשייה מאהבה

מצוות השמיטה מעבירה את מסר ההתבטלות לה', אך לאחר שבע שמיטות ניתן להגיע לתכלית שהיא לקיחת האחריות

האם בעלי מומין נפסלו לעבודת הכהונה בגלל פחיתות מעמדם, או שהפגם טמון ביחסו של ההמון לבעלי מוגבלויות

ארץ ישראל מקיאה מאליה את מי שאדוק בתאוות, בדיוק כמו שאנו מקיאים כאשר איננו יכולים לסבול אכילה מופרזת

בשורה של דינים בפרשתנו מבהירה התורה שהחיים שייכים לה', ואסור לאדם ליטול אפילו את חיותם של בעלי החיים מבלי להתייחס לכך

הבהילות של מצרים לגרש את ישראל מהווה נקודת שיא בגילוי השכינה, לכן אנו מזכירים את החיפזון בהימנעות מאכילת חמץ