בפרקים הקודמים עמדנו על ההיתר והמצווה למסור נפש במלחמה אף שאינה מג' עבירות חמורות. אמרנו שיש בכך כדי ללמד שהמלחמה היא קטגוריה הלכתית ייחודית.
בפרק זה נסקור ב'קצירת האומר' עוד שלושה הסברים להיתר המסירות נפש במלחמה: מלחמה כמאבק קולקטיבי, עד רדתה, ולוחם כאומן באומנותו.
"אין למדין הצלת יחידים מהצלת כלל ישראל", כתב הנודע ביהודה (תניינא יורה דעה סי' קס"א) בהסבר ההיתר לאסתר ללכת לאחשוורוש. וכך כתבו כמה ראשונים ואחרונים גם על מעשה יעל: "שעשתה עבירה לשמה כדי להציל את ישראל" (תוספות כתובות ג: ד"ה ולדרוש).
הר"ש ישראלי (ארץ חמדה עמ' נ, ועוד) ופוסקים נוספים כתבו שכך יש לראות את המלחמה. המלחמה היא מאבק קולקטיבי בין לאומים, ולכן דיני המלחמה שונים בכמה היבטים. אחד ההיבטים הוא מסירות הנפש של הלוחם, הנצרכת אף כאשר אין המלחמה על אחת משלושת העבירות החמורות.
מקור נוסף לייחודיות ההלכתית של המלחמה הינו היתר מיוחד לחילול שבת במלחמה.
בגמרא (שבת יט) מובאת ברייתא: "אין צרין על עיירות של נכרים פחות מג' ימים קודם לשבת ואם התחילו אין מפסיקין. וכן היה שמאי אומר (דברים כ, כ) עד רדתה אפילו בשבת". אם ההיתר להילחם בשבת הוא משום פיקוח נפש, לכאורה אין צורך בדרשתו של שמאי מהמקרא. לפי זה נראה כי דרשת שמאי מלמדת גדר חדש במלחמה בשבת, גדר הנלמד מעד רדתה.
ובאמת כך כתב הריב"ש בתשובה (סימן קא): "אבל יש בה התר א' מיוחד שאם התחילו אין מפסיקין ומחללין את השבת לכל צרכי המצור ואפילו שלא מפני הסכנה, כמו שבא הקבלה עד רדתה ואפילו בשבת". וכן פירש השפת אמת בסוגיא בשבת שם: "ונראה דוודאי לא מיירי בדאיכא סכנה דא"כ למה לי קרא וע"כ צ"ל דמיירי היכי שידינו תקיפה אלא שע"י ההפסק בשבת יתבטל הכיבוש ואתי קרא לומר דהכיבוש דוחה שבת".
מי שהעלה והשיב את 'עד רדתה' כמקור הלכתי, היה הרב גורן שהשתמש בסוגיה זו כמקור לחלק מפסקיו על לחימה בשבת. אולם היתר זה לא נידון והתבסס בפסיקה ההלכתית, והיו כמה פוסקים שהתייחסו להיתר ושללו אותו. ראו עוד במקורות בהרחבות.
שני ההסברים האלו הראו גם הם את ייחודה ההלכתי של המלחמה. לעומתם, היה מי שהסביר את ההיתר לחייל להסתכן בנפשו כבעל מלאכה שלעיתים מותר להסתכן בנפשו.
כמו בשני הסברים הקודמים, לא נוכל להרחיב כאן בהיתר לבעל מלאכה להסתכן, וכאמור הרוצה להרחיב יעיין בהפניות למטה. נציין רק לשו"ת 'שם אריה' (יורה דעה, סימן כז) שהסביר את ההיתר להסתכן במלחמת הרשות כדברים המותרים להסתכן משום מנהגו של עולם. "וכן בכל דבר שהוא לצורך העולם כמו לרדת למלחמה דהוי ודאי סכנה שרי, ואף במלחמת הרשות".
להרחבה ראו:
ההפניות לפי סדר הנושאים. עמוד הימיני סימן יד; חוות בנימין סימן יז; שו"ת שרידי אש ח"ב ס' לד אות טו; הרב משה צבי נריה "מלחמות שבת" ירושלים תשי"ט; הרב אליעזר שינוולד "עד רדתה: מקור הלכתי לבחינת סוגיות מבצעיות בשבת במדינה יהודית ריבונית" בתוך: ספר הראל: צבאיות ישראלית באספקלריה תורנית, חיספין תש"ס; שו"ת ציץ אליעזר חלק ג, סימן ט פרק ב; הרב אברהם אבידן, שבת ומועד בצה"ל, ירושלים תש"ן, עמ' ד – יז; הרב אשר וייס, "חילול שבת ע"י שוטרים לשמירה על נוצרים בכנסיית הקבר", תחומין לט; שו"ת מנחת אשר ח"א סימן קטו ח"ג סימנים קכ – קכא.
